אם תחילתן של הרפורמות הכלכליות ב-2025, הממשלה מציגה חזון אופטימי להפחתת יוקר המחיה, אך המציאות מספרת סיפור שונה. ועדת המחירים אישרה צעדים כמו פתיחת שוק המזון לתחרות, המבטיחים חיסכון של 8%-16% לייבואנים, אך במקביל נכנסו לתוקף העלאות מסים ב-1 בינואר, כולל עלייה במע"מ מ-17% ל-18%. למרות זאת, האינפלציה זינקה ל-3.3% ביוני והתמתנה מעט ל-3.1% ביולי, בעוד מחירי חשמל, דיור ומזון ממשיכים לטפס. האם אלה רפורמות שמשפרות את חיינו, או שמא הן מסתירות עומס פיסקלי חדש, במיוחד בתקופת מלחמה שמגבירה את הפערים החברתיים?
הרעיון של תחרות ויבוא זול נשמע מושך, אך היישום מפגר. התלות ביבואנים גדולים, שלא תמיד ממצים את הפוטנציאל להוזיל מחירים, משאירה את יוקר המחיה גבוה: מחירי מוצרי יסוד כמו מזון זינקו ב-3.7%, ודיור עלה ב-4.2% השנה. במקביל, העלאות המסים והצמדת תעריפים פוגעות קשות בשכבות החלשות, שכבר מתמודדות עם עלויות מחיה כבדות עקב המשבר הביטחוני. דוחות בנק ישראל מצביעים על כך שהאינפלציה עשויה לחזור ליעד של 1%-3% רק ברבעון השלישי, אך איומים כמו הפרעות באספקה ומדיניות פיסקלית תקציבית עלולים להחמיר את המצב. ארגונים בינלאומיים מזהירים כי ללא שיפור אמיתי בתשתיות ובשוק העבודה, הצמיחה הצפויה של 3.4% ב-2025 לא תקל על הכיס, ותגביר את הפערים – במיוחד בקרב אוכלוסיות מוחלשות כמו ערבים וחרדים.
תקציב 2025-2026, העומד על 756 מיליארד ש"ח, מדגיש את ההטיה לטובת הוצאות ביטחוניות על חשבון השקעות חברתיות, מה שמעמיק את המשבר. הפתרון טמון בשינוי מהותי: יש לאכוף פיקוח נוקשה על העברת החיסכון לצרכנים, להפחית מסים על מוצרי יסוד, ולהגביר תחרות אמיתית בשווקים מונופוליסטיים כמו מזון וקוסמטיקה. בנק ישראל שומר על ריבית של 4.5% כדי לרסן את האינפלציה, אך ללא רפורמות עמוקות, זה רק דוחה את הקץ. המשקיעים חייבים לעקוב מקרוב אחר מדדי האינפלציה והצמיחה – כישלון הרפורמות עלול להוביל לירידה נוספת בכוח הקנייה, שתשפיע גם על השווקים הפיננסיים. הגיע הזמן לדרוש תוצאות מוחשיות, ולא להסתפק בהבטחות חלולות שמוסיפות נטל כבד על הציבור.
